השופט א' רובינשטיין:
רקע
א. עניינה של העתירה בהחלטת המשיבים שלא להאריך את שירותה של העותרת במשטרת ישראל.
העותרת, ערבייה מוסלמית תושבת עיר במשולש, גויסה למשטרה בשנת 2000. בתום חמש שנים ובהתאם לפקודת המשטרה, התשל"א-1971 (להלן הפקודה) ולנוהל אגף משאבי אנוש (7/2000) הוחלט שלא להאריך את שירותה. משלא ניתן צו ביניים, שוחררה ביום 27.2.06. משאלתה היא, כי ההחלטה על אי הארכת שירותה תבוטל והיא תוחזר לשירות, כיוון שניתנה, כנטען, תוך הפרתם של כללי מינהל תקין והנוהל הרלבנטי לשחרור.
העתירה
ב. כמתואר בעתירה, ביקשה העותרת להתגייס למשטרה, וזאת בניגוד לעמדת משפחתה ולמקובל בחברה בה היא חיה. היא למדה קרימינולוגיה במכללת צפת, ובמהלך לימודיה הצטרפה למשמר האזרחי בקריית שמונה. בסיום לימודיה חזרה לעירה, הצטרפה למשמר האזרחי, ושירתה כמתנדבת מן המניין. בשנת 2000, בגיל 23, גויסה למשטרה.
ג. נטען כי ההחלטה על שחרורה של העותרת משירות היא שרירותית ושלא בהתאם לנוהל, ואינה עולה בקנה אחד עם הישגיה ותפקודה בשנים 2005-2004; וכי המלצת המפקדים שלא להאריך את שירותה נתבססה בעיקרה על הערכה תקופתית אחת משנת 2002, שבסמוך לה היתה העותרת עדה לשני פיגועי טרור קשים, במלון פארק ובשוק בנתניה, אשר השפיעו על תפקודה.
עוד נטען, כי עורך ההערכה נכנס לתפקידו שבועיים לפני ביצוע ההערכה, מבלי שהכיר את העותרת, בעוד שבנהלי המשטרה נדרש, כי הערכה תקופתית תינתן על ידי קצין המכיר את פקודו לפחות שלושה חודשים.
נטען כי ראש אגף משאבי אנוש נהג שלא בהתאם לנוהל, והתעלם מכך שכל שלוש ההערכות התקופתיות שנערכו לעותרת בשנים 2004 ו- 2005 היו חיוביות: בינואר 2004 נערכה לעותרת הערכה תקופתית על פיה הוערכה בציון "טוב- 3", המצביע כנטען על שיפור משמעותי בתפקודה, ובנובמבר 2005 נערכה לה הערכה תקופתית נוספת, בה הוערך תפקודה בציון "טוב מאוד-2" במישור ההערכה האישית, ובציון כללי 8 במישור ההערכה היחסית. נעיר כאן, כי סולם הדירוג נפרס בין הציון חלש לציון מעולה; בקטגוריה "טוב" מצויים שלושה דירוגים 3,2,1, והציון 3 הוא הדרוג הגבוה בהם; בקטגוריה "טוב מאוד" מצויים שני דירוגים 1 ו-2.
עוד נטען, כי היעדרויות העותרת נבעו מהיפגעות כתוצאה מעבודתה, וכל היעדרות מטעמי מחלה נעשתה באישור רופא משטרתי. הוסף כי העותרת עסקה במשימות חסויות במרחב שפלה, אשר העמידו את חייה בסכנה והיתה נתונה לאיומים בגינן.
ד. (1) נטען עוד, כי אין יסוד לטענת המשטרה שלעותרת יחסים עכורים עם עמיתיה לעבודה או כי אינה נוהגת כראוי באזרחים, וכי מעדויות שונות של מפקדים ושוטרים עולה תמונה אחרת. נטען אף כי הוטרדה מינית על ידי אחד ממפקדיה, וכי על רקע זה הופסק שירותה. לבסוף נטען, כי כתב אישום משמעתי בעניינה של העותרת, המייחס לה שימוש בכוח שלא כדין, הוגש ממניעים זרים. בהקשר זה נטען כי לא היה מקום לשחררה משירות טרם היה פסק הדין בהליך המשמעתי לחלוט.
(2) בתצהיר משלים מיום 25.5.06 נטען על-ידי העותרת, כי התנדבה למשימות מסוכנות במלחמה בסמים, לרבות במגזר הערבי, וכי היתה מטרה לבוז וחשה נבגדת. לדידה ההליך המשמעתי התנהל שלא כראוי ולא בתום לב. ואשר לתפקודה, נטען כי זכתה להערכה של אנשים שונים בציבור.
עמדת המשיבים
ה. לשיטת המשיבים, היה תפקודה המקצועי והחברתי הכולל של העותרת במהלך חמש שנות שירותה ירוד ביותר, וזאת חרף הזדמנויות אחדות שניתנו לה לשפר את תפקודה בתפקידים שונים ובמספר תחנות. העותרת התקשתה כנטען לקבל את מרות מפקדיה, והפגינה יכולות מוגבלות ביותר להשתלב בארגון, וכן הפגינה תוקפנות מילולית כלפי אזרחים, עמיתיה לשירות ומפקדים. נטען כי לא זו בלבד שההחלטה לאי הארכת שירותה היא סבירה, אלא שהמשך העסקתה במשטרה בנסיבות הללו עלול להיות בלתי סביר.
המשיבים דוחים את טענת העותרת בדבר התנכלות, וזאת נוכח מכלול ההזדמנויות שניתנו לה, וכן הואיל ובמסגרת הניסיונות להקל על השתלבותה במשטרה אושר לה - כנמסר - למשך כארבע שנים סיוע לשכר דירה למגורים בבית השוטר; זאת כחריג, ואף שאינה זכאית לכך על פי הנהלים.
ו. נטען בפי המשיבים, כי התקיימו התנאים הקבועים בנוהלי המשטרה לאי הארכת שירות, וזאת במספר תחומים כפי שיפורט להלן. אלה, יחד עם פרופיל השירות של העותרת, מצביעים על אי התאמתה להמשך שירות במשטרה. (יצוין כי הנוהל עליו הסתמכה העותרת אינו הנוהל הרלבנטי שכן הוא מתייחס להארכת שירות בתום תקופת הניסיון, והנוהל הרלבנטי, שאליו ניזקק, הוא אמ"ש 7/2000).
(1) על פי הנוהל קמה עילה לאי הארכת שירות מקום שעל פי גיליון ההערכה דורג המוערך בפרמטר של "הערכה אישית כוללת" - ציון בינוני 3 ומטה (כולל), או "הערכה יחסית" (בהשוואה לקבוצה) - ציון יחסי 6 ומטה (כולל) קרי, "תפקוד פחות טוב מהאחרים בקבוצה". במהלך שירותה נערכו לעותרת ארבע הערכות תקופתיות, ומארבעתן עולה - כנטען - כי קמה עילה לאי הארכת שירותה, בהיבט של ההערכה היחסית בדבר ביצוע התפקיד. ההערכות המילוליות לגביה משקפות - כנטען - תפקוד ירוד לאורך השנים, וההערכה החיובית שניתנה בשנת 2005, אינה משנה את התמונה המצטיירת ממכלול תקופת שירותה. זאת - שכן אין הערכה זו משקפת את תפקוד העותרת במהלך שירותה, ואינה יכולה לצפות את מסוגלותה להשתלבות אמיתית בתפקידים ייעודיים לשמם גויסה. למשטרה - כך נמסר - אין צורך בקליטת העותרת לתפקיד מסוג זה שביצעה במסגרת הערכתה האחרונה, אשר היה על-תקני.
(2) עילה נוספת לאי הארכת שירות על פי הנוהל עניינה, כנטען, בהערכות עמיתים, מקום שהציון בפרמטר יחסי אנוש הוא 3.5 ומטה או הציון בפרמטר תפקוד הוא 3.5 ומטה. במהלך שירותה נעשו לעותרת שתי הערכות עמיתים. בשתיהן דורגה מתחת לתקן הקבוצה בכל ההערכות ובכל הפרמטרים. הציונים בשנת 2002 נעו בין 3.3 - 4.9 ובשנת 2004 בין 4.43- 4.86.
(3) עילה אחרת לאי הארכת שירות קמה מקום שמקבל השוטר ציון "נכשל" בקורסים בהם השתתף, או ציון התרשמות סופית מתחת ל-4. ציונה הכולל של העותרת בקורס שיטור בסיסי בו השתתפה היה "בינוני 2" (נמסר כי בסולם שבין 1 ל-7 מדובר בציון 3.5), ובהערכה המילולית נכתב כי "העותרת מגלה תוקפנות מילולית ונוטה להאשים אחרים. מתקשה להתאים את עצמה לתנאים ולנסיבות. מתקשה לגלות כושר הסתגלות לעבודה בצוות." בינואר 2002 סיימה קורס חוקר מוסמך בציון "בינוני 2"; בנובמבר 2002 נכשלה במבחן סווג 25-23 לחוקרים אך בשלב מאוחר יותר עברה אותו. יצוין כי העותרת השתתפה גם בשלוש השתלמויות אותן סיימה בהצלחה.